זלובייה זאת הסופגנייה שאימי היתה מכינה בחג החנוכה. סופגנייה שטוחה, בצורת אליפסה, כמעט חלולה, בצק מושלם מעוטר ביהלומי סוכר והטעם המנחם הזה של הילדות, כאשר חנוכייה צבעונית מעטרת את החלון הצופה על גשם ירושלמי והמתיקות של הזלובייה מחממת את הלב. המסע הזה של סופגניות סביב העולם החזיר אותי למתכון הזה של אמא שהיתה מיוצאי כורדיסטאן וחיפוש אחר המקור נתן לי להבין שיש לכמה מדינות במזרח התיכון זלובייה משלה. היה לי מרגש לרקוח בצק, לטגן, לצפות בבצק מתנפח בבועות בדיוק כמו במטבח של אמא, לפזר סוכר ולנגוס במתוק מתוק הזה המנחם שהותיר לי דמעה של געגוע בקצה העין. בטוחה שאמא היתה גאה בי ואני בוודאי אמשיך להכין זלובייה גם לילדיי.
זלובייה - סופגנייה מהמזרח התיכון
חומרים
500 ג' קמח (3.5 כוסות+כף)
10 ג' שמרים יבשים (כף)
100 ג' סוכר (חצי כוס)
10 ג' סוכר וניל (כף/שקיק)
180 מ"ל מים פושרים (3/4 כוס)
2 ביצים
65 מ"ל שמן (שליש כוס)
5 ג' מלח (כפית)
200 ג' סוכר (כוס)
20 ג' סוכר וניל (2 כפות/2שקיקים)
אופן ההכנה
בתוך מיקסר עם וו לישה, מנפים את הקמח ומערבבים יחד עם השמרים והסוכרים.
מוסיפים את שאר החומרים, למעט המלח ולשים למשך חמש דקות.
מוסיפים את המלח ולשים שלוש דקות עד קבלת בצק אחיד, נוח ואלסטי.
משמנים קלות את קערת ההתפחה ומעט את פני הבצק, מכסים ביריעת ניילון נצמד, מחוררים בעזרת סכין חדה 3-5 פתחי אוויר ומתפיחים כשעה בטמפרטורת החדר.
קורצים פיסות בצק בגודל כדור פינג פונג, ומגלגלים לכדור.
מרדדים את כדור הבצק לאורכו, לקבלת צורת אליפסה ומניחים על נייר אפייה למנוחה ולהתפחה קלה.
מחממים שמן במחבת בינונית-גדולה בדיוק כמו שנערכים לטיגון שניצלים.
מטגנים בכל סבב 2-3 זלובייה. בעת הטיגון, מתפתחות בבצק בועות אויר בצד שלא נוגע בשמן.
הופכים את הזלובייה לטיגון אחיד בשני הצדדים ומוציאים בעזרת כף מחוררת אל משטח נייר סופג.
מעבירים את הזלובייה למשטח סוכר מעורב בסוכר וניל לציפוי קל ואחיד.
כמו כל הסופגניות, גם הזלובייה טעימה יותר ביום הטיגון.
